לא לכל אדם הזכות להיכנס בשערי ישראל. מדינת ישראל היא מדינת שבות ואיננה מדינת הגירה, כאשר גם זכות העלייה מכוח חוק השבות כפופה למספר סייגים.

לפני כ-50 שנה הגיע המאפיונר ואיש העסקים היהודי מאיר לנסקי לישראל וביקש להשתקע בה כעולה חדש. הוא פנה לשר הפנים, ונדחה ועתר לבג"ץ ונדחה גם שם על ידי 5 שופטים פה אחד. הסיבה לסירוב כניסתו הייתה קשריו עם המאפיה האמריקנית. "זכות העלייה המוענקת לכל יהודי לפי חוק השבות היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה, ועל כן מוטלת אחריות גדולה על מי שמחליט למנוע מיהודי את מימושה של זכות זו", כתבו אז השופטים, אך סייגו: "עקב עברו הפלילי של העותר, ובצירוף פרטים אחרים, המתייחסים אליו ושיש לדון אותם בהקשר לרקע של הפשע המאורגן, קיים חשש סביר שהעותר עלול גם היום לעסוק בפשיעה דומה בישראל ומישראל, ומכל מקום להוות סכנה לשלום הציבור".

אף שהדבר נשמע חריג ובלתי מתקבל על הדעת, הכניסה למדינת ישראל אינה אוטומטית גם לא לזכאי שבות. מי שאינם תושבי המדינה או אזרחיה, ומגיעים לשערי הארץ להיכנס אליה למטרות שונות: ביקור, עסקים, לימודים עבודה וכדומה, הם עלולים להיתקל בפקיד גבולות אשר ימנע את כניסתם לישראל.

כמובן מקרים שעוסקים בפלילים או בביטחון המדינה הינם ייחודיים, אך ישנם גם מקרים שכיחים יותר שבהם לא תותר כניסתו של בן הזוג הזר של אזרח ישראלי . רוצה לומר, בני זוג שנישאו – בעוד שאחד מהם הוא אזרח ישראלי והשני תושב זר – ולא דיווחו בזמן לרשות האוכלוסין וההגירה על נישואיהם, נתונים לאפשרות סירוב כניסה לישראל של בן או בת הזוג הזרים, וזאת עד להסדרת המעמד לבן זוג זר וקבלת אשרת כניסה טרם, כאמור, הכניסה לישראל.

ודוק: קבלת מעמד בישראל למי שאיננו זכאי שבות אפשרית מכוח חוק האזרחות ונהלים של רשות האוכלוסין וההגירה, אשר נותנים ביטוי להכרתה של מדינת ישראל באמנות בין לאומיות  בדבר זכויות האדם, לרבות הזכות לקיים משפחה.

במדינת ישראל, הסמכות לאשר או לסרב את כניסתו או שהותו בישראל של המגיע לפתחה נתונה בידי שר הפנים. בתי משפט בישראל פסקו, לא אחת, כי שיקול דעתו של שר הפנים בנוגע להחלטה בדבר כניסה לישראל ו/או מתן מעמד בישראל הוא רחב ביותר. כאמור, לשר הפנים ולפקידיו נתון שיקול דעת רחב בהפעלת סמכויותיו,  והכל כדי, להילחם בהגירה בלתי חוקית או כשמתקיים חשד כי המבקר בא במטרה לבצע עבירה בשטחה של המדינה ו/או מנסה לקבל מעמד ברמה.

לצד זאת, על משרד הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה לעמוד בכללי המשפט הישראלי, בבואם לסרב את כניסתו של אדם לישראל או לסרב להעניק אשרה לבן/בת הזוג או לסרב למימוש זכות העלייה מכוח חוק השבות. על פקידי הרשות, לנמק את ההחלטה ולבסס אותה על תשתית ראייתית ראויה. כן, על רשות האוכלוסין וההגירה, החובה לשקול את מלוא השיקולים הענייניים טרם מתן החלטה תוך ביצוע איזון בין כלל השיקולים על פי כללי המשפט המנהלי, אחר ההחלטה עלולה להיפסל על ידי בית המשפט.

משרדו של עוה"ד מיכאל בן צבי, המתמחה בהליכים מנהליים מול רשות האוכלוסין וההגירה, יודע לבחון על יסוד ניסיון רב השנים, באם הבסיס העובדתי והמשפטי של החחלטה שניתנה על ידי פקידי רשות האוכלוסין וההגירה, עומדת בדרישות ובכללים של המשפט המנהלי, האם ניתנה בסמכות או בחריגה ממנה.

דיני הכניסה, המעמד והאזרחות בישראל  זכו לסקירה ענפה על ידי בתי המשפט. הליכים אלה, הינם הליכים שחלים עליהם כללי המשפט המנהלי, מכוחם בית המשפט רשאי, ולעיתים אף יהיה חייב, לבטל את אותה החלטה מנהלית שניתנה.

משרדו של עוה"ד מיכאל בן צבי, מלווה בהליכים מול רשות האוכלוסין וההגירה בסוגיות הקשורות לקבלת  מעמד ואזרחות בישראל. למשרדנו הידע והניסיון להתמודד עם מקרים מורכבים לרבות ניהול הליכים מנהליים בפני בתי המשפט ובתי הדין לעררים.

צריכים ייעוץ ? מוזמנים להשאיר את פנייתכם ונחזור אליכם בהקדם.

** האמור לעיל  אינו מהווה ייעוץ משפטי **