לשון הרע, חופש הביטוי והעידן הדיגיטלי: מדריך משפטי

לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם. הפרסום יכול להיעשות במגוון דרכים לרבות פנטומימה. 

המתח שבין חופש הביטוי לזכות לשם טוב

דיני לשון הרע מהווים כר פורה להתנגשות בין שתי זכויות יסוד : חופש הביטוי והזכות לשם טוב. הדבר נכון  במיוחד בעידן הדיגיטלי. 

תכליתו של החוק היא לספק מענה להתנגשות הזכויות שנוצרת מקום שנעשה פרסום הכרוך בלשון הרע. החוק מבקש להבטיח את כבוד האדם ואת זכותו לשם טוב של הנפגע מן הפרסום. בה בעת, מבקש הוא להבטיח גם את הזכויות והאינטרסים הטמונים בפרסומים שונים, וזאת בדגש על חופש הביטוי וחופש העיתונות. דומה שאין צורך להכביר מילים על חשיבותם של הזכויות והאינטרסים הניצבים משני צידי המתרס, הן מבחינת הפרט הן מבחינת הציבור והמשטר הדמוקרטי ( דנא 2121/12  פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך).

איזון בין הזכויות המתנגשות לא תמיד פשוט ותלוי במאפיינים רבים. 

התפתחות האינטרנט והרשתות החברתיות הביאה לעלייה במספר תביעות לשון הרע. פרסומים ברשתות חברתיות נחשבים כ"פרסום" לפי החוק, וניתן לתבוע בגינם. בתי המשפט מתמודדים עם סוגיות ייחודיות כמו אנונימיות המפרסם או האם שיתוף של דבר הפרסום או אפילו לייק מטיל אחריות על  מי שמשתף.  

האם שיתוף (Share) או לייק נחשבים ללשון הרע?

כאמור, עם התפתחות האינטרנט והרשתות החברתיות, חלה עלייה במספר תביעות לשון הרע. בתי המשפט בישראל הכירו בכך שפרסומים ברשתות חברתיות מהווים "פרסום" לפי החוק, וניתן לתבוע בגינם. השאלה האם פעולות כמו "שיתוף"  (Share) או "לייק (Like)" מטילות אחריות על המשתמש נדונה אף היר בפסיקה. בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון, נקבע כי שיתוף בפייסבוק של תוכן דיבתי מהווה פרסום לשון הרע עצמאי, בעוד שלחיצה על כפתור "לייק" לא נחשבת כפרסום ולא יכולה לשמש עילה לתביעה 

צו מניעה: האם ניתן לעצור פרסום פוגעני מראש?

במקרים שבהם פוטנציאל הפגיעה משידור או פרסום טקסט מסוים הוא גבוה, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לצו מניעה למניעת הפרסום מראש. צו מניעה הוא החלטה שיפוטית האוסרת על ביצוע פעולה מסוימת, ובמקרה של לשון הרע, מטרתו למנוע פרסום פוגעני ולהגן על שמו הטוב של הנפגע. עם זאת, מתן צו מניעה טרם פרסום מעורר סוגיות מורכבות הנוגעות לחופש הביטוי, ובתי המשפט נוקטים בזהירות רבה לפני מתן צווים כאלה, כדי לא לפגוע בזכות זו שלא לצורך. 

אחריות המפרסם והגנות בחוק

דיני לשון הרע בישראל מטילים אחריות לא רק על המפרסם הישיר של התוכן הפוגעני, אלא גם על גורמים נוספים המעורבים בתהליך הפרסום, ובכלל זה המוציא לאור. חוק איסור לשון הרע, מגדיר את המוציא לאור כ"אחראי לאמצעי התקשורת", ובמקרה של עיתון – המוציא לאור נחשב כאחראי לפרסומים המופיעים בו. 

בנוסף לאחריות הישירה, החוק מטיל אחריות שילוחית על המוציא לאור , לדוגמא, אחריות למעשיהם של עובדים או סוכנים הפועלים מטעמו. כך למשל, אם עיתונאי או כותב מטעם המוציא לאור פרסם תוכן המהווה לשון הרע, המוציא לאור עשוי לשאת באחריות משפטית לפרסום זה. 

עם זאת, קיימות הגנות מפני הפרסום, כגון הגנת "אמת דיברתי" (אמת בפרסום) והגנת תום הלב והגנות נוספות הקבועות בחוק. הגנות אלו עשויות לפטור את המפרסם מאחריות, בתנאי שיוכח שהפרסום היה אמת ושנעשה בתום לב, או שהיה בו עניין ציבור למשל. לעניין זה, חשוב לזכור, כי נטל ההוכחה במקרה זה רובץ על שכמו של המפרס.

האיזון בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב מורכב ומאתגר, במיוחד בעידן הדיגיטלי שבו המידע מופץ במהירות עצומה. ההכרה בכך שפרסומים ברשתות חברתיות מהווים "פרסום" לפי חוק איסור לשון הרע מטילה אחריות משפטית משמעותית על כל משתמש. על כן, מומלץ לנהוג בזהירות בפרסום, שיתוף או תגובה לתכנים ברשת ולהיות מודעים להשלכות המשפטיות האפשריות.

ייצוג משפטי בתביעות דיבה – עו"ד מיכאל בן צבי

עו"ד מיכאל בן צבי מומחיות וניסיון בדיני לשון הרע נוכח המורכבות הרבה של הליכי לשון הרע והדקויות המשפטיות בין חופש הביטוי להגנה על השם הטוב, קיימת חשיבות מכרעת לקבלת ליווי משפטי מקצועי. משרדנו, בהובלת עו"ד מיכאל בן צבי, בעל ניסיון עשיר בייצוג תובעים ונתבעים בתביעות דיבה, הן בזירה המסורתית והן בזירה הדיגיטלית והרשתות החברתיות. עו"ד בן צבי מלווה את לקוחותיו ברגישות ובנחישות, החל משלב הייעוץ המקדים ומניעת הפרסום (צווי מניעה), ועד לניהול ההליך המשפטי בערכאות השונות להשגת התוצאה המיטבית וטיהור שמו של הלקוח.

• המידע הינו כללי ואינו מהווה יעוץ משפטי;