בשנים האחרונות התמודד בית המשפט העליון עם שאלות עקרוניות הנוגעות לזכותם של בני זוג ידועים בציבור – כאשר אחד מהם אינו אזרח או תושב – להסדיר את מעמדו של הזר בישראל. פסק הדין החשוב בעע"ם 4614/05 ועע"ם 6626/05 (מדינת ישראל נ' אבנר אורן ואח') קבע הלכה מחייבת, אשר שינתה את אופן יישום נוהלי משרד הפנים.
משרד הפנים פרסם נוהל בשנת 2004 שלפיו בן זוג זר המבקש להסדיר מעמד מכוח חיים משותפים כידוע בציבור, חייב תחילה לצאת מישראל ולהמתין מחוץ לגבולות המדינה עד לסיום הבדיקה. דרישה זו עוררה קשיים רבים, שכן היא יצרה בפועל פירוד כפוי בין בני זוג ונחשבה לפגיעה בזכות היסוד לחיי משפחה.
המדינה טענה כי הדרישה ליציאה מן הארץ נחוצה לצורך שמירה על שלטון החוק, הרחקת שוהים בלתי חוקיים ומניעת קשרים פיקטיביים. מנגד, בני הזוג עתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים וטענו כי מדובר במדיניות לא מידתית, החורגת מסמכות ומפלה לרעה זוגות ידועים בציבור לעומת זוגות נשואים.
בית המשפט העליון, דחה את ערעורי המדינה וקבע:
- זכות חוקתית לחיי משפחה – אין הצדקה להבחין בין זוגות נשואים לזוגות ידועים בציבור; בשני המקרים מדובר בזוגיות מוכרת ומשותפת.
- פגיעה בלתי מידתית – הדרישה לצאת מישראל גורפת ובלתי סבירה, מאחר שאין בה הכרח לבחינת כנות הקשר.
- שיקול דעת מנהלי מוגבל – משרד הפנים רשאי להציב תנאים ולהחמיר בדרישות הראייתיות, אך אינו רשאי לקבוע כלל גורף המחייב יציאה מהארץ בכל מקרה.
- חריגים – כאשר קיימת אינדיקציה ממשית לכך שהקשר פיקטיבי, רשאי משרד הפנים לחייב את בן הזוג הזר לעזוב את ישראל עד לסיום הבדיקה.
המשמעות המעשית
בעקבות פסק הדין, בני זוג ידועים בציבור זכאים להגיש בקשה להסדרת מעמד בישראל מבלי שיידרשו להיפרד זה מזה וללא יציאה כפויה של בן הזוג הזר מן הארץ. בכך חיזק בית המשפט את ההגנה על התא המשפחתי ואת עקרון השוויון בין זוגות נשואים לזוגות ידועים בציבור.
עם זאת, גם כיום יישום ההלכה וההתמודדות עם הדרישות הראייתיות המחמירות של משרד הפנים מחייבים הבנה מעמיקה וניסיון בתחום ההגירה והמעמד, נושאים הנמצאים בליבת העשייה של עו"ד מיכאל בן צבי, המלווה זוגות רבים בהליכים אלו ומבטיח כי זכויותיהם החוקתיות יישמרו וכי הם יוכלו להמשיך ולבנות את חייהם המשותפים בישראל בביטחון ובשוויון מלא."
